Psa'him
Daf 59a
וְאַתְיָא כְמַאן דְּאָמַר. פִּסְחָן שֶׁלְנָשִׁים רְשׁוּת. 59a תַּנֵּי. הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשׁוֹן לְעַצְמָהּ וְהַשֵּׁינִי טְפֵילָה לָאַחֵרִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי לְעַצְמָהּ אֲפִילוּ בַשַּׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשׁוֹן טְפֵילָה לָאַחֵרִים וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית אָבוֹת. אִם רָצוּ לַבַּיִת. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית אָבוֹת. כָּל שֶׁכֵּן לַבַּיִת. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. אִישׁ. לֹא אִשָּׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר. פְּסָחִים שֶׁלְנָשִׁים רְשׁוּת. שַׂנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם. שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות. אמתני' דסוף מסכת חלה קאי. והאי סוגיא כתובה שם ואגב דלעיל נקט נמי הכא דתנן התם גבי יוסף הכהן אף הוא העלה בניו ובני ביתי לעשות פסח הקטן בירושלים והחזירהו שלא יקבע הדבר חובה ועלה קאמר התם ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות כלומר בראשון היא רשות והלכך בפסח שני החזירוהו דלהאי מ''ד נשים בפסח שני אין עושין כלל כדלקמן:
תני. כלומר דתנינן בתוספתא פרק שמיני דפליגי תנאי בהא:
לעצמה. אפי' לעצמה דקסבר בראשון חובה ובשני עושה היא טפלה לאחרים אם יש אחרים שעושין. אבל לעצמה לא דנשים בשני רשות:
פסח שני לעצמה. דקסבר אף בשני נשים חובה:
האשה עושה פסח ראשון טפילה וכו'. דקסבר נשים בראשון רשות ובשני אין עושין כל עיקר:
איש שה לבית אבות. כתיב ודריש הכי שה לבית או לאבות אם רצו לבית אבות ואם רצו אף לבית זו אשה כדאמרינן בעלמא ביתו זו אשתו שאם רצתה עושה היא בפני עצמה:
כ''ש לבית. ולבית למה לי לכתוב לאבות אלא כי אתא קרא לפסח שני הוא דאתא וכלומר שלעולם אף בשני שה לבית:
איש. כתיב לא אשה ובפסח ראשון אתרבו לטפלה מבמכסת נפשות. ושמעינן מיהת מהאי ברייתא דלמ''ד נשים בראשון רשות אין עושין פסח שני כל עיקר ומתני' דחלה כהאי מ''ד אתיא ולפיכך החזירוהו דאלו למ''ד בראשון חובה וס''ל דבשני עושה טפלה לאחרים אמאי החזירוהו הא טפילה מיהת הוו:
אמר ר' יונה אפי' כמ''ד חובה וכו'. כצ''ל וכך היא בחלה ובקידושין שאפי' כמ''ד בראשון חובה ובשני רשות נמי שפיר אתיא:
דשאני היא וכו'. כלומר שהרי הדבר מסויים שם וטעמו בצדו כדקתני בהדיא התם שלא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני כסבור יהא שחובה הן בשני ויקבע הדבר חובה:
יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אֶפִּיטְרוֹפִּין יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. מַתְנִיתָא בְיָתוֹם קָטָן. אֲבָל בְּיָתוֹם גָּדוֹל נַעֲשֶׂה כִמְמַנֶּה עַצְמוֹ עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאַחַת. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. הַנִּמְנֶה עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאַחַת אוֹכֵל מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן.
Traduction
Si un orphelin a été compris dans le groupe de chacun de ses tuteurs, dit la Mishna, il pourra manger où il veut''. La Mishna ne parle que d’un petit orphelin (sans dicernement); mais dès qu’il est grand (et qu’il a conscience), il est considéré comme s’étant fait admettre en même temps dans deux groupes différents. Or, en ce cas, dit R. Hiya (288)Tossefta à ce, ch. 7., on est tenu de manger de celui des deux agneaux qui a été égorgé le premier (l’assentiment est définitif dès le premier). En effet, dit R. Yossé, cet avis de R. Hiya est confirmé par la Mishna suivante (§ 2), disant: ''Si quelqu’un commande à son serviteur de lui égorger pour la Pâques un chevreau et un agneau, il devra manger le premier seul.
Pnei Moshe non traduit
יתום וכו'. מתניתא ביתום קטן דווקא שאין לו דעת להימנות ויאכל במקום שהוא רוצה אבל ביתום גדול שיש לו דעת נעשה כממנה עצמו על שני פסחים כאחת שאפשר שדעתו על שניהן ואינו אוכל אלא מהנשחט ראשון דתני ר' חייה וכו' בתוספתא פ''ז:
מתניתא. דלקמן אמרה כן בדר' חייה דקתני האומר לעבדו וכו' שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון:
עֶבֶד שֶׁלְשְׁנֵי שׁוּתָפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלְשְׁנֵיהֶם. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵין רְשׁוּת לְרַבּוֹ לוֹמַר לוֹ. אֵיפְשַׁר שֶׁתִּמְנֶה עַל הַפֶּסַח. אֲבָל אוֹמְרִים הוּא לוֹ. אֵיפְשִׁי שֶׁתִּמְנֶה עַל זֶה אֶלָּא עַל זֶה. פְּעָמִים שֶׁהוּא נִמְנֶה עַל שְׁלֹשָׁה פְסָחִים כְּאַחַת. הֵיךְ עֲבִידָא. עֶבֶד שֶׁלְשְׁנֵי שׁוּתָפִין צָרִיךְ לְהִימָּנוֹת עַל הַפֶּסַח. שִׁיחְרֵר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ. צָרִיךְ לְהִימָּנוֹת עַל פֶּסַח אַחֵר. שִׁיחְרְרוּ שְׁנֵיהֶן. צָרִיךְ לְהִימָּנוֹת עַל פֶּסַח אַחֵר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. עֶבֶד מָהוּ שֶׁיֹּאכַל מִשְּׁלָשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ. עֶבֶד לֹא יֹאכַל מִשְּׁלָשְׁתָּן. מֵעַתָּה לֹא יִימָנֶה עַל הַפֶּסַח. שֶׁמָּא יִימָלֵךְ רַבּוֹ וִישַׁחְרְרוֹ וְנִמְצָא הֶקְדֵּשׁ פָּסוּל מְעוּרָב בָּעֲבוֹדָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָעֵי. הָרַב מָהוּ שֶׁיֵּצֵא בְהֶקְדֵּשׁ הָעֶבֶד. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ. צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח. מַתְנִיתָא מִדַּעַת רַבּוֹ. מַה צְרִיעָה לֵיהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ.
Traduction
''L’esclave des deux associés, est-il dit ensuite, ne pourra manger chez aucun des deux''. R. Yossé l’explique ainsi: il n’est pas permis à un maître d’interdire tout à fait au serviteur sa participation à l’agneau pascal (puisqu’il y est tenu), mais il peut lui dire ne pas vouloir le compter pour tel agneau, et seulement pour tel autre. Il arrivera parfois qu’un esclave sera compté pour trois agneaux à la fois; c’est au cas suivant: comme esclave de deux associés, il devra figurer à part dans le nombre de gens réuni pour un agneau acheté à frais communs; si l’un des deux l’affranchit pour sa part, l’esclave devra faire partie d’un agneau dont il paie à moitié sa part, et l’autre moitié est payée par le second maître; lorsqu’enfin il se trouve entièrement affranchi par les deux associés, il devra se faire admettre dans un troisième groupe, où il paie sa part entière. -En ce cas, demanda Samuel b. Aba, est-ce que ledit esclave peut manger de n’importe lequel des trois qu’il voudra choisir? -Certes, il le peut, dit R. Yossé; sans quoi, s’il ne pouvait pas choisir celui des trois qu’il veut, il ne pourrait pas être englobé dans le groupe pascal, de crainte que son maître après réflexion, l’affranchisse, et il se trouverait qu’une partie de la consécration devenue impropre (par le changement de destination) serait mêlée au vrai sacrifice (ce qui ne saurait avoir lieu). R. Jacob b. Aha, au nom de R. Zeira, demanda si un maître est dispensé de son devoir par la consécration qu’un esclave a faite pour lui? Cela va sans dire, fut-il répliqué, puisque la Mishna dit (§ 2): celui qui prescrit à son esclave d’aller égorger pour l’agneau pascal, etc. Toutefois, il est question là d’un acte accompli avec l’assentiment du maître; mais la demande porte sur le cas où l’égorgement a eu lieu sans le maître le sache (289)Point non résolu..
Pnei Moshe non traduit
עבד של שני שותפין וכו' ר' יוסי אומר אין רשות לרבו וכו'. בעבד דעלמא קאמר שאין רשות לרבו לומר לעבדו אי איפשי שתימנה על הפסח שלי או שלא להימנות כלל על הפסח לפי שהעבד חייב בפסח כמו האשה אבל אומר לו אי איפשי שתימנה על זה אלא על זה ולפיכך עבד של שני שותפין שכל אחד ואחד אומר לו אי איפשי שתימנה אלא על זה שלי לא יאכל משל שניהן:
פעמים. מצינו שהעבד נמנה על שלשה פסחים כאחת כלומר בחג הפסח אחד כדמפרש ואזיל היך עבידא כגון שהוא עבד של שני שותפים והמנה אותו כל אחד ואחד על פסחו והדין הוא שלא יאכל משל שניהן אם כן צריך הוא להימנות על פסח של אחר או שיתרצו שניהן לאחד מהן שיהא נמנה על פסח שלו ואם אחר כך שיחררו אחד מהן חלקו והרי הוא חציו עבד וחציו בן חורין ואינו יכול לאכול משל רבו צריך הוא להימנות על פסח אחר ואם שיחררו שניהן אח''כ אינו יכול לאכול מזה האחר שנמנה עליו כשהיה חציו עבד ועכשיו הוא ישראל גמור צריך הוא עוד להימנות על פסח אחר:
שמואל בר אבא. מיבעיא ליה בכה''ג מהו שיאכל משלשתן וכלומר מאחד משלשתן אמר לו ר' יוסי מאי תיבעי לך אם אתה אומר שלא יאכל העבד מכל שלשתן ומשום דמספקא לך דאיפשר שזה הנמנה על שני פסחים ואין ידוע איזה מהן נשחט ראשון מעתה לא ימנה העבד על הפסח כלל דשמא ימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה שהוא מצד שעתה הקדש פסול לקהל שהיה עבד ועכשיו הוא בעבודה של כל ישראל שראוין להביא קרבנותיהם וה''ז מעורב ותאמר בו שג''כ לא יאכל מהפסח שהמנוהו עליו בתמיה אלא ע''כ דלא חיישינן לכך ובגוונא דלעיל יאכל הוא מפסח האחרון שנמנה עליו:
הרב מהו שיצא בהקדש העבד. שהקדיש והפריש בשבילו:
ולאו מתניתא היא. לקמן האומר לעבדו וכו' ומאי תיבעי ליה:
מתניתא מדעת רבו. דהאומר לעבדו קתני ומה צריכה ליה לר' זעירא שלא מדעת רבו ומעצמו הפריש בשביל רבו אם יוצא הוא בהקדשו:
Psa'him
Daf 59b
משנה: הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח. שָׁחַט גְּדִי יֵאָכֵל שָׁחַט טָלֶה יֵאָכֵל. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִשְׁחוֹט גְּדִי וְטָלֶה וְיֹאמַר אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי גְּדִי שֶׁלוֹ וְטָלֶה שֶׁלִי. וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי טָלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּרֵפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי׃
Traduction
Si quelqu’un dit à son esclave d’aller égorger pour lui l’agneau pascal, soit chevreau, soit agneau, il le mangera; si l’esclave a égorgé les deux, le premier seul sera mangé (le second sera brûlé). S’il ne se souvient plus de l’ordre du maître, il devra égorger un chevreau et un agneau, en raisonnant ainsi: si le maître a désiré un chevreau, l’agneau sera pour moi; s’il a désiré un agneau, le chevreau sera pour moi. Si le maître a oublié son dire, il faudra brûler les deux offrandes (en raison du doute), sans être tenu toutefois de recommencer à la seconde Pâques.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. סתם ולא פירש לו הלכך עליה דידיה סמיך:
ואם שחט גדי יאכל. אע''פ שרגיל תמיד בטלה וכן אם שחט טלה יאכל אע''פ שהיה רגיל בגדי:
שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. בבבלי מוקי לה דמתני' במלך או מלכה מיירי שאמרו לעבדיהם כך ולפיכך שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון משום שלום מלכות שלא יקצפו על עבדיהם ויהרגום א''נ משום שהן סומכין על עבדיהן ואינן מקפידים אם גדי אם טלה אבל אינשי דעלמא דליכא חששא דנפשות משום שלום וכן מקפידין הן על סעודתן לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני ויצאו שניהן לבית השריפה לפי שאין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול מאיזה מהן שירצה ומשום דבמידי דאורייתא אין ברירה וכי בעי למיכל מהא דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה:
שכח מה אמר לו רבו. שפירש לו רבו איזה מהן והוא שכח:
גדי שלו וטלה שלי. התם פריך מה שקנה העבד קנה רבו ושניהן הן של רבו וקאמר שהולך אצל הרועה שרגיל רבו אצלו. וניחא ליה בתקנתא דרביה ונותן לו הרועה גדי וטלה ויאמר לו שחוט שניהן כדי שתשחוט כמו שאמר לך רבך ואחד מהן שלך על מנת שאין לרבך בו כלום ואח''כ יכול לומר העבד אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי וכו':
שכח רבו מה אמר לו. אין כאן תקנה ושניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני ודוקא ששכח אחר הזריקה דזריקה מעלייתא הואי חדא אהאי וחדא אהאי וקמי שמיא גלייא אבל אם שכח קודם הזריקה חייבין לעשות פסח שני:
משנה: הָאוֹמֵר לְבָנָיו הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מְנָת מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם אֵין נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו אֶת הַדָּם׃
Traduction
Si quelqu’un annonce à ses enfants qu’en égorgeant l’agneau pascal, il comprendra dans le groupe celui d’entre eux qui entrera le premier à Jérusalem, dès que le premier est entré en majeure partie, il a acquis cette part, et il en fera profiter ses frères en même temps que lui. Dans le dénombrement des personnes réunies pour manger le même agneau pascal, il faut compter qu’il revienne à chacun l’équivalent d’une olive. On pourra être compris dans un groupe, ou s’en retirer, jusqu’au moment de l’égorgement; selon R. Simon, on pourra encore se retirer jusqu’au moment de l’aspersion du sang.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים. לא אמר כן אלא כדי לזרזן במצות וכדי שכל אחד יזדרז להיות ראשון ומיהת המנה את כולן עליו אלא שאותו שיעלה ראשון יזכה ראשון והוא יזכה את אחיו עמו לפיכך כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו וכו' ומזכה את אחיו עמו:
לעולם אין נמנין עליו. הרבה אלא עד שיהא בו כזית וכו' ובנוסחת הבבלי לעולם נמנין עליו וכו' והיינו הך:
ר''ש אומר וכו'. בנמנין הכל מודים שעד שישחוט הוא שנמנין דכתיב במכסת נפשות והדר תכוסו ומחלוקת לימשך דרבנן סברי מהיות משה כתיב מחיותיה דשה ור''ש סבר מהויותה דשה עד שיזרוק הדם שהוא הויה שלו ואין הלכה כר''ש:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הַנִּמְנֶה עַל שְׁנֵי פְסָחִין כְּאַחַת אוֹכֵל מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי נָתָן הִיא. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְלֹא אֲכִילָה. רִבִּי חִזְקִיְּה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר שֶׁשָּׁכַח רַבּוֹ בֵּין שְׁחִיטָה לַזְּרִיקָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מָתִיב חַד מִן רַבָּנִן. וְאָֽמְרִין. הוּא הֲוָה. וְהָא תַנִּינָן. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ. יִשְׁחוֹט גְּדִי וְטָלֶה.
Traduction
R. Hiya a enseigné (8,1): lorsqu’on s’est fait admettre en même temps dans deux groupes différents pour l’agneau pascal, on est tenu de manger de l’agneau qui a été égorgé le premier. En effet, dit R. Yossé, cet avis de R. Hiya est confirmé par notre Mishna, disant: si quelqu’un a commandé à son esclave de lui égorger pour la Pâques un chevreau et un agneau, il devra manger le premier seul. – Quant à la ''dispense de recommencer le sacrifice à la seconde Pâques'' (en cas d’oubli total, motivant la double combustion), R. Eléazar et R. Yohanan disent tous deux que c’est conforme à R. Nathan, qui déclare que l’aspersion du sang de ce sacrifice, sans la consommation, suffit à le rendre valable. R. Hiskia dit au nom de R. Aba b. Mamal: on peut justifier ce cas, même d’après les autres sages, en disant que l’oubli du maître a eu lieu dans l’intervalle de temps entre l’égorgement et l’aspersion (en ce cas, tous admettent la validité). R. Hiskia dit que l’un des rabbins demanda, ou, selon d’autres, lui-même posa l’objection: notre Mishna n’a-t-elle pas dit auparavant que ''s’il a oublié l’ordre donné par le maître, il devra égorger un chevreau et un agneau, etc.''? (Il s’agit donc d’un doute antérieur à l’égorgement, avis justifiable selon R. Nathan seul).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייה וכו' בתוספתא פ''ז והובא בהלכה דלעיל:
דר' נתן היא. הא דקתני ופטורין מלעשות פ''ש כר' נתן היא דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה דאין אכילת פסח מעכבת כדתני בתוספתא פ''ז והבאתי בפרק דלעיל בהלכה ה' ולדידיה אפי' נולד הספק קודם השחיטה ולא חזי לאכילה מספיקא אפ''ה יזרוק הדם ויוצאין בו:
תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה. ולא צריכת לדחוק ולאוקמי כר' נתן דמכיון דבשעת שחיטה אכתי הוי ידע איזה מהן פסחו אפי' רבנן מודו דפטור מלעשות פסח שני:
אמר ר' חזקיה מתיב חד מן רבנן. ואית דאמרין הוא בעצמו הוה דמותיב על הא דשמיע ליה מר' בא בר ממל והא קתני ברישא שכח מה אמר לו רבו ישחוט וכו'. כצ''ל אלמא דהספק נולד קודם השחיטה ורישא וסיפא בחד גוונא הוא דאיירי:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר וְנִתְגַּייֵר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר וְנִשְׁתַּחְרֵר. עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל פֶּסָח אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּל הַסְּפֵיקוֹת דְּרִבִּי נָתָן אִינּוּן. חוּץ מִן הַזֻּוֹרֵק דַּם חַטָּאתוֹ וְדַם אֲשָׁמוֹ. סָפֵק בַּלַּיְלָה זָרַק סָפֵק בַּיּוֹם זָרַק. נַעֲשֶׂה כִּסְפֵק כַפָּרָה. וּסְפֵק כַפָּרָה כִיפֵּר.
Traduction
R. Yohanan dit: si l’on a déterminé la victime pascale avant de se convertir, pour l’offrir après la conversion, ou si avant d’être libre un esclave la fixe, et qu’ensuite il est affranchi, ou si avant d’atteindre l’âge de puberté (duo pila) on la détermine, et qu’ensuite l’on atteint cet âge, dans tous ces cas, il faudra participer à un groupe réuni pour une autre victime pascale (en raison du grave changement survenu). R. Judan dit: chaque fois qu’en raison du doute sur la validité du sacrifice pascal la consommation est interdite, sans que l’on soit tenu de recommencer à la seconde Pâques, on exprime l’avis de R. Nathan seul, sauf pour avoir versé le sang du sacrifice d’expiation, ou du sacrifice de péché (la veille de Pâques après le quotidien): en ce cas, le doute sur le point de savoir si l’aspersion a eu lieu le jour, ou la nuit, équivaut d’après tous au doute du pardon, lequel sera considéré comme acquis (et on pourra manger de cette victime).
Pnei Moshe non traduit
הפריש פסחו עד שלא נתגייר. שהיה בדעתו להתגייר קודם הפסח והפריש פסחו שיביא לאחר שיתגייר ונתגייר:
צריך. כל אחד מאלו צריך הוא להימנות על פסח אחר דהשתא כגברא אחרינא הוא ולא עלה לו זה שהפרישו מקודם:
כל הספקות דר' נתן אינון. כל מקום ששנינו באיזה ספק פטור מלעשות פסח שני כגוונא דמתני' וכיוצא בו אליבא דר' נתן הן דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה:
חוץ מן הזורק וכו'. שהן באין לכפרה וספק נעשה הזריקה בהכשר או לא כגון שזרקו בין השמשות שהות ספק יום ספק לילה בזה הכל מודים שנעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר וא''צ להביא קרבן אחר:
חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ׃ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִּי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְווָתָהּ. גִּירֵשׁ. 59b אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירשָׁיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. חוֹשְׁשִׁין לְגֵירשָׁיו. אַתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. רַבִּי יוּדָה מְחַיֵּב. וַחֲכָמִים פוֹפְרִין׃
Traduction
– ''Enfin, est-il dit, celui qui est à moitié esclave et à moitié affranchi ne pourra pas manger chez le maître dont il dépend''. A ce sujet, dit R. Hiya au nom de R. Yohanan, celui qui à moitié esclave et à moitié affranchi épouse une femme (au jour où il est dépendant), accomplit un acte sans valeur (n’étant pas entièrement libre); de même, la répudiation faite dans ces circonstances est nulle; selon Samuel, celle-ci est valable (en raison de la validité du mariage qui aurait eu lieu au jour de liberté). Cet avis de Samuel est conforme à R. Juda, comme il a été enseigné (290)Jér., (Gitin 4, 5) ( 46a).: un voleur à moitié esclave et à moitié libre est coupable (responsable), selon R. Juda; les autres sages le dispensent de toute pénalité (ne tenant pas compte de sa demi-liberté).
Pnei Moshe non traduit
חציו עבד וכו'. איידי דאיירי ביה במתני' מייתי להא דר' חייא בשם רבי יוחנן בגיטין פ''ד בהלכה ה' דקאמר התם מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש אשה ביום של מריה אין חוששין לקידושיו ביום של עצמו חוששין לקידושיו ומייתי ראיה התם דלא כן אמר ר' חייה בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקדושיו ודכוותה גירש אין חוששין לגירושיו והיכי משכחת לה לגירושין הא אין לו קידישין אלא על כרחך דה''ק קידש אשה ביום של רבו אין חוששין לקידושיו אבל ביום של עצמו חוששין לקידושיו ודכותה אם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:
שמואל. פליג אגירושין שאם קידש ביום של עצמו דלכ''ע חוששין לקידושיו אם אח''כ גירש אפי' ביום של רבי חוששין לגירושין לחומרא שתהא פסולה לכהונה דהא מיהת חציו ישראל הוא ומצד בן חורין שלו חיילא שם גרושה עליה:
אתיא דשמואל כר' יהודה. דפ' אלו הן הנחנקין דתנינן תמן גבי הגונב נפש מישראל גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב דמישראל קרינן ביה לחומרא והיינו נמי דשמואל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source